שיעורים בתורת החסידות

מביא המבואר בדא"ח שהמדות הם תנועה של המשכה להזולת \ מקשה בזה: דלכאורה מבואר שמלכות היא ג"כ תנועה של המשכה להזולת? \ מבאר שמדות הם תנועה בהנפש השייך אל הזולת, משא"כ מלכות הוא תנועה בהנפש בשביל הזולת \ לפ"ז מבארים שביטול הנשמות דמ"ה הוא כמו תנועת המדות: שהתנועה היא בשביל האדם ומ"מ שייך אל הזולת \ לפ"ז מבאר שנשמות דמ"ה הרי ביטול גופם הוא בבחי' ביטול מציאות \ מבאר שנשמות דב"ן הם כמו תנועת המלכות, וקיים זולת: ולכן הביטול שהם שייכים אליה הוא בבחי' ביטול היש \ מביא הידוע שבנשמות דב"ן ישנם הנשמות הגבוהות שביטול גופם הוא בבחי' ביטול במציאות \ מבאר שבתנועת המלכות הרי חלק מתנועתה היא בשביל האדם – וזוהי דרגת הנשמות הגבוהות \ ממחיש נקודה זו בזה שבנפש האדם ישנם תנועת "הקריזמטי" – והוא התוכן במלכות שענינה בשביל האדם.

מביא המבואר בדא"ח שעולם האצי' הוא באי"ע להדרגה אלקי שלמעלה ממנו \ מקשה בזה: דלכאורה ידוע שאצי' הוא "אדמה לעליון"? \ מקדים לבאר איך שקיים שני ענינים בבריה"ע: מדת גדולתו ית' ומדת הגבורה \ מבאר שבמדת הגדולה לבד – העולם שנברא קיים אבל העולם מרגיש בטל \ לפ"ז מבארים אופן "המציאות" של עולם האצי', שזהו כמו עולם שנברא ממדת גדולתו בלי ההעלם של מדת גבורתו \ מבאר עוד הסבר: מאופן הביטול של הגוף להנפש, שהגוף נמצא ומ"מ תוכן הגוף הוא הנפש, ואין להגוף תוכן לעצמה \ מקשה בההסבר הראשון: דלכאורה מהו תוכן העולם אם העולם הוא בטל? \ מבאר שזהו ע"ד כח הזריקה: שהאבן תלוי בהכח הזורקו, ומ"מ להאבן ישנם תוכן משלו – "אבן" \ לפ"ז מבאר החילוק בין שני ההסברים: דבההסבר הראשון: העולם יש לו תוכן משלו, משא"כ בההסבר השני: שהעולם הוא כמו הגוף שתוכן הגוף הוא הנפש.

 מביא מה שמבואר בהדרגה אלקי של א"ק: שא"ק הוא "א"ס בהשאלה" \ מקשה בזה: דלכאורה ידוע שא"ק הוא דרגה כזה "שכולל כל ההשתלשלות" – והיינו שנמצא כאן מציאות כללי? \ מקדים לבאר הענין דנפש נושא כוחות: שהנפש יש לו יכולת להכוחות \ מבאר ש"היכולת" כאן הוא ע"ד היכולת בהכח הזורק – לזרוק להששה קצוות \ מגדיר יכולת זו: שזהו מצב בהנפש, שהנפש יש לה אפשרות למציאות \ לפ"ז מבאר "ההשתלשלות" הנמצא בא"ק, שזהו ע"ד הכוחות הנמצאים ב"הנפש שנושא כוחות" – שזהו דרגה בהנפש ולא מציאות שנמצא.

מביא מה שמבואר בדא"ח שבאור הקו קיים ע"ס \ מקשה: דלכאורה איך שייך ע"ס באור – שענינה פשיטות \ מקדים לבאר הענין ד"תפארת עולה עד הכתר": שהיופי של מדת התפארת היא מהארת הכתר – פשיטות \ מבאר שהיופי נוצר ע"י הפשיטות שהתגלה, והגוונים לא פועלים כלל ענין היופי \ מבאר החילוק בין הפשיטות כמו שהיא "בכתר": שזהו פשיטות בטהרתה, ובין הפשיטות כשהיא מאירה בתפארת: שהפשיטות מתבטא בזה שהגוונים עומדים בביטול \ לפ"ז מבאר שה"ע"ס" בהאור, הוא ע"ד ה"חסרון" בהפשיטות כמו שהיא מתבטאת בביטול הגוונים.

מביא הידוע שבהשפעת דבר שכל מרב לתלמיד, הרי מצד האי"ע של הרב להתלמיד דרוש צמצום בשכל הרב \ מקשה: דלכאורה מדובר אודות עולם השכל, והתלמיד ג"כ נמצא בעולם השכל, וא"כ איפה הוא המרחק האין ערוך? \ מבאר שהאי"ע בשכל הוא ע"ד ההבדל בין ההבנה כמו שהוא ע"י "ראיית המהות", ובין ההבנה כמו שהוא ב"הסברת הדבר שכל" \ מוסיף לבאר ש"בראיית המהות": הדבר שכל מאיר כאן, משא"כ ב"הסברת" השכל – שהשכל נמצא כפי הבנת האדם \ מקשה: דלכאורה אם הרב נמצא בדרגה ששם נמצא הדבר שכל בעצמה – מאיפה נוצר השייכות לדרגה ששם "השכל הוא כפי ההבנה"? \ מקדים לבאר הכלל בהתכללות: שהדבר הנכלל איננו מציאות בפנ"ע. כ"א כל תוכנו הוא כשלימות להדבר הכוללו \ לפ"ז מבאר ש"הסברת הדבר שכל" נמצא כלול במקורו, והאופן ש"ההסברה" נמצאת במקורה הוא כשלימות להשכל \ מקשה דעדיין צ"ב: שהרי "ההסברה" שנמצאת אצל הרב הוא כ"שלימות" להדבר שכל, ומאיפה נוצר שייכות לדרגה ששם ההסברה הוא ענין בפנ"ע? \ מבאר שב"העצם" נמצא ענין הגבול כענין בפנ"ע \ מוסיף לבאר שתנועת הרב הוא תנועת הגילוי, וצמצום שכל הרב פי' להפסיק התנועה של גילוי \ לפ"ז מבאר איך הרב שייך לההסברה "בפנ"ע", מכיון שע"י הצמצום הרב נכלל בעצם השכל – ושם נמצאת ההסברה כענין בפנ"ע.

מביא דעת המקובלים שכתר אינו מחודש \ מקשה: דלכאורה הכל הוא מחודש – ונהי' ע"י רצונו ית'? \ מבאר החילוק בין זמן ומקום: שחלק מענין הזמן הוא בזה "שמחר איננו", משא"כ במקום, ש"הפסקת השטח" אינו חלק מהגדרת השטח \ לפ"ז מבאר שדוקא בזמן מצאנו שהזמן של מחר מגדיר הזמן של היום ל"כזב" (מים המכזבין) משא"כ במקום שהפסקת השטח אינו מגדיר השטח לכזב.
מבאר ענינו של רצוא ושוב: שחלק מהתנועה של "להחיות" הוא "לצאת" מתנועה זו (חלק מתנועת השוב הוא הרצוא) \ מבאר שזהו שורש ענין הזמן: שה"מחר" הוא חלק מהגדרת היום \ לפ"ז (שבזמן מורגש ש"מחר איננו") מבאר שאצלנו מורגש שהגבול אינו המציאות שצריך להיות, וצריך להיות מצב הפשיטות \ לפ"ז מבאר שכתר – פשיטות אינו מחודש אצלנו, הרי מורגש אצלנו שהמצב שצריך להיות הוא כתר \ ממחיש נקודה זו מ"מקום ריק" – שכשהמקום מלא אזי מורגש קושי בהדבר הממלאו, אמנם כשהמקום "ריק" לא מורגש שום קושי.

מבאר הכלל: שכדי לפעול צריכים שהכח הפועל יתלבש במקום הנפעל \ לפ"ז מבאר הקושי ב"התהוות העולמות": דלכאורה הי' צריך להיות שהכח המהווה יצטרך להתלבש – ולעבור שינוי ח"ו? \ מקשה: דלכאורה מצד כוחו הכל יכול יתכן לפעול באופן כזה, שהפועל לא יצטרך להתלבש במקום הנפעל \ מבאר שההכרח להכח הפועל להתלבש הוא מצד בעלותו של הפועל, ו"כל יכול" הוא תיאור בבעלותו של הקב"ה, ולא ח"ו להמעיט בעלותו \ מביא מה שמבואר כאן שדוקא ל"החיות העולמות" חל הכלל הנ"ל, אבל בפעולת ה"התהוות" לא חל הכלל, ואפשר להוות העולמות ולא יחול שינוי בו ית' \ מקשה: דלכאורה מ"ש פעולת ההתהוות מפעולת ה"חיות"? \ מבאר פעולת ציווי האדון להעבד: שהעבד ממלא הציווי בדרך ממילא ולא חל שינוי אצל האדון \ לפ"ז מבאר שפעולת ההתהוות דומה לציווי האדון להעבד: ולא דרוש שינוי \ מקשה. דלפ"ז למה א"א לדמות ג"כ פעולת ה"חיות" לציווי האדון? \ מבאר שציווי האדון פועל דוקא במקום העבד איפה שמורגש האדון, אבל במקום העבד כמו שהוא לעצמו – הרי הציווי לא יכול לפעול שם \ לפ"ז מבאר שפעולת "ההתהוות" הוא במקום כזה איפה שהעולמות "תלויין" בהכח המהווה, משא"כ פעולת ה"חיות" הוא ב"התוכן" של העולמות – כמו שהם ענין לעצמם \ לפ"ז מבואר דעת הרמ"ק שעצמותו ית' מהווה העולמות ומ"מ לא חל שינוי.

מבאר החילוק בין איך שעצמותו ית' "מושלל מכל התוארים . . וממילא יש בו הכל", ובין העבוה"ק שמבאר דרגת הבל"ג "כשם שיש לו כח בבל"ג כך יש לו כח בגבול" \ מבאר איך שהעבוה"ק מדבר אודות דרגת בל"ג – שה"כשם שיש לו כח . ." הוא הפלאה, וההפלאה הוא מוגדר בזה שהוא מופלא \ מדייק בהעבוה"ק "שאל"כ אתה מחסר בשלימותו" – שמדובר אודות שלימות וע"כ אי"ז עצמותו ית' שלא שייך לומר עליו שלימות \ מבאר איך שבעצמותו ית' אין דרגות ולכן הוא "מושלל מהכל" – ג"כ מדרגת ההפלאה של בל"ג \ מביא הנפק"מ בין הבחירה שעצמותו ית' בוחר להיות במצב הגבול – שהגבול אינו תופסו – וברצונו הוא נתפס. משא"כ בדרגת הגבול שנתפסים בעצם \ לפ"ז מבאר החילוק בין טעמי הבריאה של המקובלים: שזהו בגדר "טעמים", משא"כ טעם אדה"ז שאי"ז סיבה לההתהוות כ"א – "אין קושיא" \ מבאר איך שבחירה אינו שייך בגוי \ לפ"ז מבאר איך שהאור יש בו לא רק ענין הבל"ג אלא ג"כ ענין העצם – כדי להוות ענין גבול.

מקשה בדעת אדה"ז: איך יתכן לומר "שכתר אינו קדמון" – הרי אין דרגה נעלית יותר מ"גילוי"? \ מוסיף להקשות: שאע"פ שלגבי עצמותו ית' – אין הבדל בין מצב הגילוי למצב העלם, מ"מ סוכ"ס במצב הגילוי נמצא האלקות: וכתר – הגילויים הוא קדמון? \ מבאר גדר הרוחני: שיש סיבה המחייבו. וגדר הגשמי: שנמצא סתם ככה \ לפ"ז מבאר שבגדר הגשמי מתבטא ענין העצמות יותר מבגדר הרוחני \ מבאר חידושו של אדה"ז שהאור הוא מעין המאור פי' שיש בהאור ענין העצמות כדי להוות עולם גשמי \ לפ"ז מבאר המחלוקת בין המקובלים הראשונים והרמ"ק.
  
מבאר הפי' ב"נמנע הנמנעות": שהקב"ה הוא הבעה"ב – וגם "הנמנע" הוא בבעלותו של הקב"ה \ לפ"ז מבאר החילוק בין כוחו ית' בנמנע הנמנעות, ובין "הנמנע" לברוא עוד בורא \ מבאר איך שמצד כוחו "הכל יכול" לא יתכן מקום שא"א להיות שם גילוי אלקות \ מבאר הפירוש ב"לית אתר פנוי מיניה" – שזהו מצד "האתר" שלא פנוי, ולא רק מצד ה"מיניה" \ לפ"ז מבאר הקושי בשיטת הרמ"ק: שעצם הצורך לרצון הוא "מקום פנוי" ח"ו \ לפ"ז מבאר הענין דדירה בתחתונים שהכוונה הוא בהדירה; ולא בהתחתונים \ מבאר איך שע"י שנתמלא הכוונה בהתחתונים, אזי מתגלה בהעליונים ענין העצמות שבהם.

11. הקדמה לסוגיות אור ושפע
מביא את הכלל הידוע שבשפע צריכים לפעול הפעולה, משא"כ באור שמאיר בדרך ממילא \ מבאר שבפשטות ההכרח לזה שבשפע צריכים לפעול, הוא מזה שהמשפיע פועל בעצמו הענין שהוא הולך להשפיע \ בדוגמא לזה מביאים את המשל "מכל מניע מתנענע", שההכרח לזה שהמניע פועל ענין התנועה, הוא לכאורה מזה שהמניע בעצמו מתנענע \ מקשה על ההכרח: דמ"ש מאור שהשמש ג"כ יש לה בעצמה ענין האור? \ מתרץ שאה"נ ההכרח אינו מזה שהמשפיע יש לו בעצמו תוכן ההשפעה, כ"א מאופן ההשפעה \ מבאר שבהמשל דכל מניע – כל גלגל מחליש התנועה, משא"כ באור שהשטח אינו מחליש תוקף האור.

12. שני אופני התלבשות: בכוחות חיצוניים, ובכוחות פנימיים
מביא שני משלים (כח הזריקה וכח הציור) המובאים בדא"ח לבאר הצורך בהתלבשות \ מבאר ששני משלים אלו הם שני דוגמאות לשני סוגי כוחות שמתלבשים: והם כוחות פנימיים וכוחות חיצוניים \ מבאר החילוק ביניהם: שבכוחות פנימיים הכח משנה את החפץ, משא"כ בכוחות חיצוניים שהכח מכריח בעלותו על החפץ \ ממשיך לבאר שעד"ז הוא החילוק בין ציור וזריקה שבזריקה מכריחים האבן, להיזרק משא"כ בציור שהחפץ הפנים את תוכן הציור.

13. גדר מהות ההארה בדבר שכל
מקשה בהגדרת השפעת דבר שכל: האם זהו בגדר "הארה" או בגדר מהות דבר שנשפע? \ מקדים לבאר את הבנת ה"בכן" שממנה נולד המדות: דלא נמצא בה"בכן" תוכן השקו"ט של המוחין, כ"א דרישה מהמדות לאהוב \ מבאר שזהו תוכן ענין ה"הארה": שההארה לא מעבירה התוכן להתחתון [אין בה מן העצם], כ"א ההארה היא איך שהעליון מתבטא להתחתון \ ממשיך לבאר: שמכיון שההארה הוא לפי העצם, לכן צריכים שהמקום שמאירים תהי' מקום מתאים להעצם \ לפ"ז מבארים שנקודת ההארה בהסברת דבר שכל הוא: בזה שהתלמיד הוא מקום מתאים להעצם \ אמנם אי"ז כהארת ה"בכן", שהרי ה"בכן" לא מעבירה התוכן של העצם [ההארה אין בה מן העצם], משא"כ בההסברה שיש בה העצם \ לפ"ז מתורץ הקושיא בהגדרת דבר שכל: שהרי נקודה זו ש"ההסברה" יש בה העצם, הוא הוא הגדרת ה"שפע" \ מחלק בין ההתלבשות של שפע בזריקה שלא צריכים מקום מתאים להעצם, לבין ההתלבשות בהסברת דבר שכל שצריכים מקום מתאים להעצם \ לפ"ז מבארים שנקודה זו שהתלמיד צריך להיות מקום מתאים להעצם, הוא מצד שההתלבשות כאן היא פנימית.


14. בהתלבשות המוחין בהמידות
מביא המבואר בדא"ח, שבאופן שליטת המוח על הלב ישנם בכללות שני דרגות: והם דרגת לבו ברשותו, ודרגת מוח שליט \ בהחילוק ביניהם מובא בדא"ח שבדרגת לבו ברשותו המדות אינם מדות \ מקשה בזה דלכאורה צ"ב מהו הפשט "שהמדות אינם מדות"? \ מבאר שהמדות הם "שכליים", ולמשל מאדם שמדת האהבה בטבעו לא התפתח ומ"מ ע"י ההתבוננות התעורר האהבה – שהלב נמצא בידי המח \ לפ"ז מבארים החילוק בין לבו ברשותו לבין "שליטת" המח, שכשמדובר אודות דרגה ששולטים: אזי הלב הוא ברשות עצמו רק ששולטים עליו, משא"כ בדרגת לבו ברשותו: שהלב הוא ברשות המח \ באופן שליטת המח מביאים כו"כ דרגות \ מבאר בסוף עוד ענין: אופן ההתלבשות של המדה בדיבור, שהאופי של הדיבור נשפע מהתוכן של הדיבור.


15. ההבנה בזה "שאור השמש מאיר בחדר קטן כמו שהוא מאיר בחדר גדול" (עם הוספה)
מביא המבואר בדא"ח שהאור אין בו "מהות דבר" והוא רק הארה מן העצם \ וכן מביא המבואר בדא"ח שהאור אין בו מן העצם כלל \ מקשה דצ"ב בהגדרת האור במה יש בה מן העצם, ובמה אין בו מן העצם? \ מביא החילוק בין אור ושפע: שבשפע ישנם חלק השכל השטחי וחלק השכל היותר עמוק, משא"כ באור שהאור שמאיר בחדר גדול הוא אותו אור שמאיר בחדר קטן \ מקשה דלכאורה האור שנמצא בחדר קטן לא יוכל להאיר חדר גדול – ונמצא שישנם דרגות באור בדיוק כמו בשפע? \ מבאר שא"א לתרץ שבשפע זהו שכל שטחי ששונה משכל עמוק, משא"כ באור שהאור בחדר קטן פועל אותו פעולה כמו האור בחדר גדול \ שהרי אור פי' שאין תחומין, ונמצא שמצד ענינו של האור "שאין תחומין", הרי האור בחדר גדול יש לו יותר מהנקודה של "אין תחומין" מהאור שנמצא בהחדר הקטן \ מבאר: שע"כ הנקודה של "תחום" שנמצא בהאור שמאיר בחדר קטן, אי"ז מצד ענינו של האור – שאיך יתכן שקיים תחום בתנועה שענינו הוא "לשבור תחומין"? \ מבאר: שההגבלה היא מצד המקום שמתבטל ולא מצד תנועת האור \ מביא כמה דוגמאות בהחילוק בין כשתנועת "למעלה ממקום" מתבטאת במקום, ובין התנועה כמו שהיא \ לפ"ז מבאר גדר האור: שאין בו מן העצם: פי' שלא מתבטאת כאן עצם התנועה. והארה מן העצם: פי' שתנועת ההארה היא היא תנועת העצם.


16. החילוק בין חיות פנימי של הנפש, ובין השפעה פנימית
מביא המבואר בדא"ח שהגוף צריך "הכנה כללית" כדי לקבל בתוכה חיות הנפש \ מקשה דלכאורה כל המושג של הכנה שייך דוקא כשההשפעה מצומצמת, והרי החיות של הנפש הוא חיות נפשי – ואינה מצומצמת כלל? \ מבאר שחיות הנפש מחי' את הגוף באופן פנימי \ ממשיך לבאר ש"הפנימי" של חיות הנפש פי' שהגוף הפנים הנפש, משא”כ "הפנימי" בהשפעת דבר שכל פי' שהתלמיד הפנים שכל כזה שבא בדרגתו \ לפ"ז מבאר שהכנה בתלמיד פי' הכנה במציאות המקבל, משא"כ הכנה בהגוף פי' ביטולו של הגוף \ מבאר איך שההכנה כללית מתבטאת ג"כ במזון הגוף.


17. החסרון באור השמש בזה שהיא מאירה בע"כ – הוא חסרון בגדר האור
מביא מה שהמובא בדא"ח שהשמש יש לה חסרון בזה שהיא מובא כדוגמא על אור: והיא בזה שהשמש מאיר בע"כ \ מבאר שהחסרון דבע"כ הוא חסרון בגדר האור, בדיוק כמו החסרון ד"התעסקות" \ מקדים לבאר שנקודת החסרון דשפע הוא מצד זה שההשפעה תלוי' בהמקבל, משא"כ באור שההמשכה תלוי' אך ורק בהממשיך \ לכן "התעסקות" היא חסרון בגדר האור מכיון שההשפעה תלוי' בהמקבל \ לפ"ז מבארים איך שהחסרון דבע"כ הוא חסרון בגדר האור: מכיון שההמשכה אינה תלוי' בהממשיך \ ממחיש נקודה זו איך שאע"פ שהדרגה שנמשכת היא דרגת הממשיך (אור), מ"מ ההמשכה עצמה אינה תלוי' בהממשיך.


18. הבנת ענין העלם וגילוי למעלה – דנמצא ולא רואים
מביא מה שמובא בדא"ח שהנפש יש לה חסרון בזה שהיא מובאת כדוגמא על אור: והיא בזה שהנפש מוגדרת בהגוף \ מבאר שחסרון זה דהנפש הוא בעצם הפירוש של אור, מכיון שאור פי' שההמשכה תלוי' בהממשיך גם בעת ההמשכה, משא"כ בהנפש דבעת ההמשכה הנפש מוגדרת.
 

19. ביאור המושג התכללות 
שלב א
מקשה בזה שאומרים שישנן מציאות באור שנכלל במקורו: דלכאורה איך שייך מציאות באור? \ מבאר שהמציאות הוא ההמשכה \ מבאר החילוק בין התפשטות האור ובין התגלות האור \ מביא משל לאור הכלול מאור הכלול בהשמש, ששניהם הם בגדר התגלות האור \ מביא עוד משל מרצון הנעלם לבאר אור הכלול.
שלב ב
מביא המשך המאמר: שהאור הכלול בהשמש הוא בגדר התפשטות האור \ מקשה: דלכאורה האור הכלול בהשמש הוא בפועל כלול?\ מבאר: שההכרח להאיר הוא הוא מציאות ההמשכה \ ההבנה בזה שאומרים שהאור הכלול תלוי ברצונו אם להימשך \ המשל דהנפש יותר מכוון.
שלב ג
מבאר החסרון בהמשל של "הנפש" – ששלימות הנפש מתבטא ע"י כוחותיו. משא"כ למעלה שלא שייך לומר כן \ מבאר המשל של אבן טוב – שהאבן אין לו ענין בהאור שמאיר ממנו.

מושגיהם שנתבארו בנושא זו:
החילוק בין התפשטות האור והתגלות האור (סעיף ב)
ביאור ברצון הנעלם (סעיף ג) [הערה 8]
החילוק בין אור הכלול בהשמש לבין אור הכלול למעלה (סעיף ד-ו)
החילוק בין אור השמש ואור הלבנה (סעיף ו)
אימרת הבעש"ט שכל מה שהאדם חושב סוף סוף יוצא בדיבור (הערה 9)
ביאור בענין הרצון למעלה (סעיף ז)
המשל של הנפש לאור הכלול (סעיף ח)
המשל של אבן טוב לאור הכלול (סעיף י)
"שלימות" בהנפש (סעיף ט, הערה 15)
לא זהו עצמותו מה שהאור מאיר ממנו (סעיף ט)

ידוע מה שמבואר בדא"ח שאור הוא פשוט ולכן האור מובא כדוגמא על ענין הבל"ג ומ"מ מבואר בדא"ח שישנם איך ש"המציאות" דאור נכלל במקורו. וצ"ב מהו "המציאות" באור?

ידוע מה שמבואר בדא"ח שישנם דרגת התפשטות האור, וישנם דרגה שנקרא התגלות האור: וצ"ב מהו ההבנה בשני דרגות אלו?

מבאר משנ"ת בהפשטת המאור מהאור: שאין לו אפי' ענין בהאור \ מבאר את דרגת האור כמו שהוא מאיר לפנה"צ \ מקשה איך יתכן שהאור שמאיר לפנה"צ – יתפשט? \ מבאר שבדבר היוצא ממקורו נפעל שני ענינים: הפירוד ממקורו ומציאות הדבר \ מבאר שמציאות הדבר היוצא לא היה נכלל \ מביא משל ממעלת עשי' שלא נמצא במחשבה \ מבאר שלמעלה אין כח חסר פועל – וגם מציאות המעשה נכלל. וע"י היציאה מההתכללות נפעל רק הפירוד \ מבאר פעולת הצמצום: שמציאות הגשם שקיים כבר תרגיש נפרד \ מביא משל מהרבי על נקודה זו איך שיתכן מציאות בלי פירוד.

ענינים שנתבארו
אין כח חסר פועל (סעיף ד)
פעולת הצמצום (סעיף ה)
שני ענינים שנפעלים ע"י היציאה מהתכללות: פירוד ומציאות (סעיף ג)
טעמי הבריאה מהמקובלים (הערה 3)
הדיוק בהפסוק "אילו ניתנה רשות לעין לראות" (הערה 4)
דוגמא למציאות בלי פירוד (סעיף ז)

ידוע מה שמבואר בדא"ח שגם לפנה"צ קיים "התפשטות" האור, וצ"ב שהרי התפשטות פי' שנמשך האור למקום אחר, ואיך יתכן "המשכה" כשמדובר אודות דרגה שלפני הצמצום – ולפני שקיים נפרד או מקום איפה להימשך?

22. חיסרון בהאור שבבחי' המשכה (עם הוספה)
מבאר משנ"ת לעיל שלפנה"צ קיים שני דרגות: א) האור שמאיר לפנה"צ. ב) האור כמו שהוא כלול בעצמות המאור. \ מבאר שבהאור שמאיר לפנה"צ קיים חסרון: שזהו אור שבא בהמשכה \ מקשה: דלכאורה איזה המשכה יש כאן? \ מבאר שבעצם הפי' של אור קיים חסרון והוא: שלילת הציור, שבזה ששוללים נותנים יחס \ מבאר החילוק בין יחס האור לציור לבין יחס הרוחני שבגשמי לגשמי \ מקשה בהמושג של אור הכלול בעצמות המאור.

מושגים
ההבנה בההבדלה של הרוחני שבגשמי לגשמי (סעיף ג)
החילוק בין ההבדלה של קול וריח לבין ההבדלה של סברה שכלית (הערה 3)
החסרון באור  (סעיף ד)
"בתחלה הי' אוא"ס ממלא" – זהו הגדרת פי' של אור (הערה 7,9)
"אצי' ועשי' שוין" – הגדרת פי' אור (הערה 7,9)
אפשרי המציאות ומחוייב המציאות (סעיף ד, הערה 6)
בהייחוד של ע"ס דאצי' ובהייחוד של ע"ס הגנוזות (הערה 10)

מבואר כאן בהמאמר שהאור שמאיר לפנה"צ יש לה חסרון "שבא בבחי' המשכה". וצ"ב הרי מדובר אודות אור שמאיר לפנה"צ, ואיך שייך המשכה כאן?

23. ביאור ענין הרצון בהתגלות האור 

מביא מה שמבואר כאן בהמאמר שאפשר לומר על האור שמאיר לפנה"צ שהוא בבחי' קדמון \ מקשה: הרי האור "קדמו ההעדר" וא"כ איך שייך לומר עליו קדמון? \ מבאר החילוק בין רצון באור: שפי' דביקות ורצון בהתהוות: שפי' פירוד \ לפ"ז מבאר שהאור מצד דביקותו אפשר לקוראו קדמון – והרצון באור הוא חלק מדביקות האור \ מבאר ההבנה בזה שאומרים באור "כאילו קדמו העדר"

מבואר בדא"ח שאפשר לומר על האור שמאיר לפנה"צ שהוא בבחי' "קדמון": וצ"ב הרי האור מאיר מהמאור, - ו"קדמו העדר", ואיך יתכן לקרוא להאור קדמון?

נושאים
החילוק בין רצון באור, ורצון בההתהוות (סעיף ב)
הביאור בזה שהאור הוא דבוק ל"היכולת לא להאיר" (סעיפים ד-ה)
הפי' "קדמון" באור (סעיפים ד-ה)
הביאור בזה שאומרים באור כאילו קדמו העדר (סעיף ו)

מובא כאן ההבנה הפשוטה "באור" – שהאור מגלה המקור, משא"כ בשפע שרק חלק מהמקור נשפע \ מקשה דלפי"ז יוצא שהאור הוא דבוק רק ב"מה מעבירים" ולא ב"איך מעבירים" \ מבאר שבזה שהאור מאיר בכל מקום בשוה רואים שהאור הוא דבוק ג"כ ב"איך מעבירים" \ מביא דוגמא לדביקות כזה מ"אש", שהאש לא נמדד בהמקום שהוא נמצא שם \ מוסיף לבאר שדביקות האור הוא עד כדי כך שהאור רוצה להיכלל במקורו \ מביא דוגמא לזה מה"רצוא" של האש \ מבאר שסוכ"ס האור מבטא הפשיטות, ואי"ז הפשיטות כמו שהיא בעצם \ מחלק בין האור כמו שהוא כלול בשמש שההתפשטות הוא מציאות, משא"כ האור למעלה שההתפשטות הוא שלימותו ית' \ מבאר הפי' בשלימות שההתפשטות הוא עדיין בתחומו \ מביא משל מגדלות המוחין: שהמח מכניס ענינו בהלב, ומ"מ זהו מצד המח שנכנס כאן המדה \ מבאר הפי' קדמון באור: שהאור הוא כ"כ דבוק עד ש"המקום" שאליה האור הוא דבוק (-הקדמון) הוא הוא המציאות שנמצא \ מבאר הפי' קדמון בהאור הכלול בעצמות המאור: שהאור הוא כ"כ דבוק עד ש"היכולת לא להאיר" מורגש בהאור באופן כזה שיתכן שהאור לא יאיר \ לפ"ז מבאר החילוק בין צמצום אצלנו לבין צמצום אצלו ית' שאצלנו הצמצום הוא תנועה להסתיר משא"כ אצלו ית' שיתכן הסתר כחלק מתנועת ההתהוות – והיינו כחלק מתנועה שענינה להימצא.